פרחים כמשל - מחוה לג'ורג'יה אוקיף
תערוכה בגלרית מלאור קיסריה, פתיחה 01/01/2010 בשעה 11:00
בדרך כלל אני מצלם ביוזמתי. אני הוגה איזה רעיון ראשוני ועובד עליו עד שגוף העבודה החדש מקבל את צורתו הסופית. תערוכה זו היא שונה, מין עבודה מוזמנת. הנושא היה נקבע: פרחים כמשל - מחוה לג'ורג'יה אוקיף. אני חייב להודות שלא ידעתי עליה הרבה, מלבד העובדה שהיא היתה אישתו, השראתו ודוגמנית העירום של הצלם האמריקאי המוכר, אלפרד שטיגליץ.
בהמשך למדתי כמה עובדות בסיסיות על ג'ורג'יה אוקיף. היא חייה כמעט 99 שנים. היא נחשבת אחת הציירות הגדולות של אמריקה במאה ה-20. היא מפורסת בזכות ציוריה גדולי המימדים של פרחים ושל ציורי הנופים המדבריים שיצרה בעשורים שהתגוררה בניו-מקסיקו.
כמו תמיד, יש נקודה יהודית ונקודה הונגרית. בעלה והמנטור שלה, אלפרד שטיגליץ היה יהודי. סבא שלה מצד אמא, ג'ורג' טוטו היה ממוצא הונגרי, הוא עזב את הונגריה ב-1848 אחרי המרד הכושל נגד אוסטריה.
בשנת 1976 פירסמה ג'ורג'יה אוקיף ספר אוטוביוגרפי. הבנתי שאני מזדהה עם רעיונותיה האמנותיים. אספר כמה ממחשבותיי על התערוכה כעין תגובה לאמירות שלה.
"אני פשוט מציירת מה שאני רואה"
מה זה פרח? פרחים הם יפים, בצבע לבן ואדום, ורוד וסגול. ריחם עדין. אולם פרח הוא איבר רביה של הצמח. היופי שלו הוא מעין פירסום: תאהב אותי. קישוטי פרחים הם דבר נפוץ אך קצת משונה, הצצה לאינטימיות של הצמח.